בעת האחרונה, כשהקורונה הולכת ומתפשטת מעיבה ומצרה כל צעד בחיינו, אני עדה לדרכי התמודדות שונה של מטופלים וחברים. יש שמוצאים עצמם יושבים שעות וצורכים חדשות ללא הרף. יש הנוטים להעסיק את עצמם במלאכות שונות. המשותף לכולם הוא הצער האופף אותם על המצב שנכפה עליהם.
הפסיכולוגים האמריקאים דוד קסלר ואליזבת קובלר רוס*, מומחים למצבי טראומה, טוענים כי התפשטות הקורונה משפיעה על כל אדם באופן אישי ומביאה לשינוי אורח החיים של כל אחד מאתנו. נוצר מצב הדומה לחוויית אובדן. לכן ניתן לומר כי כל אחד מאתנו בימים אלו עובר חוויית אבל. על אף שכל אחד מאתנו יודע שזה מצב זמני, אנו מרגישים שהעולם השתנה, שמעתה ואילך הדברים יהיו שונים. צורת החיים תשתנה בכל הרבדים , לדוגמא, שדה התעופה בעתיד לא יראה כבעבר, היחס שלנו לחופש לפעול ישתנה.
כרגע, בתקופה זאת, כל אחד מרגיש שהקרקע נשמטת מתחת לרגליו. צפים פחדים כלכליים, אישיים, משפחתיים וחברתיים. אובדן הקשר האישי עם הסביבה מכה בנו ויוצר תחושת ניתוק. אורח החיים מחייב לעבוד מהבית, לשהות שעות רבות יותר עם המשפחה ולשמור מרחק מהמשפחה המורחבת ומהחברים. מזכירים לנו כל הזמן לרחוץ ידיים ולעטות מסכות.
התחושה של כולם היא צער קולקטיבי, אובדן הבטיחות ,אנו כבר לא בטוחים לגבי העתיד. אי אפשר להתוות תכניות. ומה שקבענו מתבטל ואין לנו שליטה על מה שיהיה. התחושה היא שהפסקנו להיות אדונים לחיינו. אנו מחויבים לציית להוראות. נוצרת תחושת צער, המצביעה על כך, כי בחוץ מתחוללת סערה ומשהו רע מתרחש, שאנחנו לא רוצים שיתקרב אלינו. רגשות אלו מביאים אותנו להתאבל ברמה אישית וכללית.
שלבי האבל
קסלר וקובל רוס מציעים דרכים כיצד לנהל את הצער האישי. כדי לעשות זאת יש להכיר תחילה את שלבי האבל:
שלב ההכחשה — הווירוס הזה לא יגיע אלי ולא ישפיע עלי.
שלב הכעס — הווירוס הזה גורם לי להישאר בבית, לשנות את אורח החיים שלי, להפסיק את הפעילויות הרגילות שלי.
שלב העצב — אני לא יודע מתי הווירוס הזה יגמר, אני לא יודע מתי אחזור לחיים הרגילים שלי.
שלב הצער — אני מתגעגע למה שהיה לי , אני מדוכדך. יש תחושה של כאב פיזי וגם חרדה.
שלב הקבלה — שלב זה שונה מהשלבים הקודמים, מאחר שהוא נותן תחושת כוח ושליטה. אומנם זה המצב, אך יש מה לעשות עם הקורונה: לרחוץ ידיים לשמור מרחק, להתרחק ממקומות ציבוריים.
יש לציין כי שלבים אלו הם לא לינאריים ולא חייבים להתנהל בסדר מסוים. אלא הם עולים וצצים מספר פעמים אצל כל אחד באופן שונה, בעוצמה, במשך הזמן ובתכיפות.
כיצד מתמודדים בכל אחד מהשלבים
הצער מלווה בתחושות פיזיות ונפשיות לא נעימות. הוא יוצר חוסר נחת וממלא את מוחנו במחשבות לא טובות. כמו, סוף העולם יגיע, הכלכלה תתמוטט, לא יישאר מזון.
אין לסלק מחשבות אלו, אלא יש למצוא איזון בין המחשבות ובין הרגשות, נתן להוסיף משפטים כמו:, הכלכלה כרגע מתמוטטת, אך זה לא יהיה כך לתמיד.
אנשים שימותו מהקורונה, אך ננקטים כל הצעדים על מנת לצמצם זאת ולהתגבר.
זה בסדר לחוש צער, כעס ועצב, יש בכך הכרה במה שאנו עוברים ומאבדים בחיים. יש לאפשר לרגשות אלו לעלות או לצוף, לא להילחם בהם, מכיוון שהם יגררו תחושת הקורבנות.
דבר נוסף שניתן לעשות. הוא להסב את המחשבות על העתיד למחשבות על ההווה בלבד. לחיות כאן ועכשיו, ולחשוב מה ניתן לעשות בימים אלו. "הרי ברגעים אלו אני לא חולה, כרגע הכול בסדר" . צריך לדעת להרפות ממה שאין לנו יכולת שליטה בו. זוהי יכולה להיות גם המתנה שלך לחיים בתום עידן הקורונה, שכן שליטה בימים אלו לא מאפשרת לחיות את החיים האמתיים.
מומלץ להוסיף תרגילי מדיטציה, דמיון מודרך ויוגה.
השלב המייחד גישה זאת מגישות אחרות הוא השלב השישי בהתמודדות עם אבל- שלב מציאת משמעות- כלומר גם בזמנים אלו ניתן למצוא נקודות אור ולהאיר אותן בזרקור גדול, לומר לעצמך, אומנם בימים אלו אני מרוחק מהקרובים לי, אך לא מנותקים. אנו אפשרויות באמצעים ווירטואליים. אני יכול לבלות יותר זמן עם הילדים ויש לי אפשרות להכיר אותם יותר. אני יכול להרגיש חמלה ולעזור לאנשים אחרים על ידי מתן תמיכה, עזרה והתנדבות בדברים שאני טוב בהם. נתינת משמעות לדברים מאפשרת צמיחה אישית שנשארת לימים שלאחר הקורונה.
רק שנאפשר לעצמינו לחוות את השלבים הללו נוכל להמשיך הלאה.
כתבה: רונית כהן זמורה
מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ופסיכותרפיסטית.
מאבחנת דידקטית ומומחית בהפרעת קשב וריכוז
טלפון:0522-303707